עבודת הווטרינר בחול המועד

עבודת הווטרינר בחול המועד

מחד גיסא ברור שמדובר בזמן שאינו יום חול ככל ימות השנה, ומאידך גיסא מכיוון שאין בו איסור מלאכה גורף, קיימת נטייה להקל בעשיית מלאכות בו. במאמר זה ננסה לעמוד על דיני עשיית מלאכות שווטרינר יכול לעשות ברפת בחול המועד.

הרב דוד אייגנר | אמונת עתיך 88 (תשע"א), עמ' 64- 73

ראשי פרקים:

הקדמה

א. עשיית פעולות רפואיות לבהמה בחול המועד

ב. פעולות שאינן רפואיות בחול המועד

ג. איסור עשיית מלאכה בחול המועד, מן התורה או מדרבנן

ד. המלאכות המותרות

ה. עשיית דבר האבד

ו. ספק דבר האבד

ז. סיכום

ח. הדרכה מעשית

 

הקדמה

אחת הסוגיות שדומה שלא הובררו דיין היא סוגיית העבודה בחול המועד.

מחד גיסא ברור שמדובר בזמן שאינו יום חול ככל ימות השנה, ולכן אין לעבוד בו כבכל ימות החול. מאידך גיסא מכיוון שאין בו איסור מלאכה גורף, כשבת ויום טוב, אלא היתר של חלק מהמלאכות, קיימת נטייה להקל בעשיית מלאכות בו.

הדבר בא לידי ביטוי ברפתות פעמים רבות. מכיוון שמדובר בבעלי חיים הזקוקים לטיפול ולהשגחה רציפים, לא תמיד ברור מהן הפעולות הרפואיות שמותר לעשותן, ומהן הפעולות הרפואיות שאסור לעשותן.

במאמר זה ננסה לעמוד על דיני עשיית מלאכות שווטרינר יכול לעשות ברפת בחול המועד.

בתור נקודת מוצא נגדיר שפעולות רפואיות הן פעולות שנדרשות בשל מחלה זו או אחרת של הפרה, ופעולות שאינן רפואיות הן פעולות שאמנם נעשות על ידי וטרינרים, אך אין בהן צורך רפואי של הפרה.

 

א. עשיית פעולות רפואיות לבהמה בחול המועד

ראשית נדון בגדר העקרוני של עשיית פעולות רפואיות לבהמה בחול המועד.

בגמרא (מו"ק י ע"ב) נאמר:

רבא שרא למישקל דמא לבהמה בחולא דמועדא אמר ליה אביי תניא דמסייע לך מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה לבהמה בחולו של מועד.

הברייתא שאביי הביא ראיה ממנה היא התוספתא (מו"ק פ"ב הי"א):

מקיזין דם לבהמה לחיה ולעופות ואין מונעין רפואה מן הבהמה במועד.

מבאר התוספות (מו"ק י ע"ב), שהרפואה המותרת בחול המועד היא גם רפואה שיש בה מלאכה:

ואין מונעין רפואה מבהמה דברפואה דבהמה שיש בה מלאכה איירי אבל רפואה שאין בה איסור מלאכה רק גזירה משום שחיקת סממנין אפילו בשבת איכא מאן דשרי והלכה כמאן דשרי.

וכן כתבו המאירי (מו"ק י ע"ב), הלבוש (סי' תקלו סע' ב) וערוה"ש (סי' תקלו סע' ב), שהרפואות המותרות הן אף רפואות שיש בהן מלאכה.

הטור (סי' תקלו) פסק:

 מותר להקיז דם לבהמה ואין מונעין ממנה כל רפואה ואין מרביעין אותה[1].

 השו"ע (סע' ג) הוסיף על דברי הטור וכתב שהיתר זה הוא אף אם יש בה מלאכה:

אין מרביעין בהמה במועד, אבל מקיזין לה דם ואין מונעין ממנה כל רפואה, אפי' אם יש בה מלאכה.

נראה שהוא מבאר את הסוגיה כתוספות, כפי שמובן מדבריו בב"י.

וכן כתב המ"ב (שם ס"ק לו), שהיתר עשיית המלאכות הוא אף במלאכות דאורייתא.

בטעם הדבר, כתבו המאירי (מו"ק י ע"ב), הריטב"א (מו"ק י ע"ב) וערוה"ש (סי' תקלו סע' ב): שמדובר במלאכת דבר האבד[2].

אם כן, בכל מקרה שבו יש חשש רפואי לפרה, מותר להזמין את הווטרינר. תחת הגדרה זו ניתן למצוא את כל הפעולות הרפואיות[3].

 

ב. פעולות שאינן רפואיות בחול המועד

כעת נשאל: מה הדין בפעולות שאינן רפואיות מצד עצמן, אלא שמבצעים אותן וטרינרים; כגון בדיקת הריון, זריקות pg, חיסונים של השירות הווטרינרי, הכנסת מגנטים, ודומיהם?

נראה שכדי לענות על שאלה זו יש לדון בהגדרות העקרוניות של איסור עשיית המלאכה בחול המועד.

 

ג. איסור עשיית מלאכה בחול המועד, מן התורה או מדרבנן

הגמרא (חגיגה יח ע"א) דנה בשאלה: מהו המקור לאיסור המלאכה בחול המועד, ומסקנתה היא:

הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת[4].

נחלקו הראשונים בביאור מסקנת הגמרא; לדעת רש"י הביאור הוא שאיסור המלאכה בחול המועד הוא מן התורה:

שמאחר שאמר לך הכתוב שהן עצורין ממלאכה ולא בכולן, ולא פירש אי זו המותרת ואי זו אסורה, דע וראה שלא מסרן אלא לחכמים, היודעים להבין על איזהו להטיל ההיתר ועל אי זו להטיל האיסור, והם יאמרו אי זהו יום טוב על פי קידוש הראייה ואסור בכל מלאכה ואי זהו חולו של מועד שאינו אסור בכל מלאכה, ועל חולו של מועד יגידו לך אי זו מלאכה אסורה, דבר שאינו אבד. ואיזו מלאכה מותרת, דבר האבד.

זאת אומרת שלדעתו, איסור המלאכה הוא מן התורה, אלא שהתורה לא ביארה מהן המלאכות האסורות ומהן המותרות, אלא חכמים פירטו מהן המלאכות האסורות.

וכך סוברים: ספר החינוך (מצוה שכג), יראים (סי' שד) בשם רבותיו, הובא גם במרדכי (מו"ק סי' תתלה), מג"א וביאור הגר"א (סי' תקל) בדעת השו"ע.

אולם לדעת התוספות (חגיגה יח ע"א ד"ה חולו של מועד) איסור המלאכה הוא מדרבנן, וכתב כן אף בשם הריב"ם ובשם ריב"א:

מכל מקום משמע לפי האמת דלא מיתסר רק מדרבנן וכי קאמר התם בריש פירקא לא מיבעיא אבל דרבנן אלא אפילו חוש"מ דאורייתא כעין דאורייתא קאמר לפי שיש לו סמך מקרא דאורייתא.

וכן סוברים: רמב"ם (הל' יו"ט פ"ז ה"א), בה"ג (סי' כ הלכות מועד), תוס' רי"ד (חגיגה יח ע"א), מרדכי (מו"ק סי' תתלה), מאירי (חגיגה יח ע"א, מו"ק ב ע"א). רא"ש (מו"ק פ"א סי' א), טור (סי' תקל), ב"י (סי' תקל), מהרי"ל (תחילת הלכות חוה"מ). לדעתם, הפסוקים שהובאו בגמרא, ועליהם הסתמכו הראשונים דלעיל לומר שהאיסור הוא מדאורייתא, הם אסמכתא.

לפי דעות אלו הסבר דברי הגמרא: "הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת", הוא שחכמים הם אלו שהגדירו מהן המלאכות האסורות, ומתוך כך מובן שאף חלותן היא מדרבנן.

ברמב"ן (מו"ק ד"ה: 'עוד אני צריך') מובאת דעה נוספת, ולדעתו איסור המלאכה מעיקרו הוא מן התורה, אלא שהותרו מלאכות שהן לצורך, ומלאכות שהן דבר האבד. חכמים הוסיפו ואסרו בזה מלאכת אומן.

הריטב"א (מו"ק ב ע"א) סובר שיש להכריע כדעת רש"י והרמב"ן, שהאיסור הוא מן התורה, וכותב כן אף בשם רבותיו. לדעת הב"י (סי' תקל) ההכרעה במחלוקת זו היא כדעת הסוברים שאיסור המלאכה הוא מדרבנן. אולם, בבאה"ל (סי' תקל ד"ה ומותר במקצתן) הביא דעות ראשונים רבות לכל דעה, לכן, לדעתו, מכיוון שמדובר בספק דאורייתא "אין למהר להקל כי אם לצורך גדול".

וכן כתב במשנה ברורה (סי' תקל ס"ק א):

והנה בעיקר איסור מלאכת חול המועד יש דעות בין הראשונים: יש שסוברים שהוא מדברי סופרים... ומכל מקום לא החמירו בו כיום טוב ממש, והקילו בחמשה דברים[5]. והרבה פוסקים סוברין דהוא מן התורה והא דהקילו בכמה דברים הנ"ל הוא ע"פ הרשות שניתן לחכמים מן התורה במלאכת חוה"מ לפי צורך הענין להתיר....

על כן, מסקנתו היא: "ומאוד יש ליזהר שלא להקל יותר ממה שהתירו חכמים"[6].

 

ד. המלאכות המותרות

בראשונים ובפוסקים הובאו מספר הגדרות למלאכות המותרות בחול המועד:

בתוספתא (מו"ק פ"א ה"ב) נאמר שמותרת רק מלאכת דבר האבד.

הכלל המובא בשו"ע (סי' תקל סע' א) הוא: "חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר במקצתן". הרמ"א הוסיף במקום: "לפי צורך העניין שהיה נראה לחכמים להתיר".

בראבי"ה (סי' תתלה), טור וב"י (סי' תקל), ביאור הגר"א (סי' תקל סע' א), ובמ"ב (סי' תקל ס"ק א) הובאו מספר הגדרות למלאכות שמותר לעשותן בחול המועד: א. דבר האבד אם לא יעשנו עתה. ב. צורכי המועד[7]. ג. בשביל פועל שאין לו מה שיאכל. ד. צורכי רבים ה. מעשה הדיוט אפילו ליחיד. לכן כל מלאכה שאינה מתאימה להגדרות אלו, אסורה.

 

ה. עשיית דבר האבד

מכיוון שאנו דנים במלאכות רפואיות הנצרכות להיעשות במשק, יש לדון בהגדרת דבר האבד ובעשייתו בחול המועד. שאר הגדרים שהובאו לעיל אינם שייכים לדיון זה, מכמה סיבות: א. לא מדובר בפועל שאין לו מה שיאכל. ב. אין בכך צורך המועד. ג. אין בכך צורכי רבים. ד. מדובר במלאכת אומן. אם כן נדון רק בהגדרת דבר האבד.

אומרת המשנה (מו"ק ב ע"א):

משקין בית השלחין במועד ובשביעית, בין ממעיין שיצא בתחילה בין ממעיין שלא יצא בתחילה. אבל אין משקין לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון ואין עושין עוגיות לגפנים.

והגמרא:

מאן תנא דפסידא אין הרווחה לא ואפילו במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן.

מבארת הגמרא שמלאכות שמטרתן היא מניעת הפסד מותרות, ומלאכות שמטרתן היא תוספת רווח אסורות, ואף מלאכות שמטרתן הן מניעת הפסד אסורות אם הן כרוכות בטרחה,

וכן נפסק בטוש"ע (סי תקלז סע' א, ב).

לדעת הרמב"ן (מו"ק ד"ה: 'עוד אני צריך') הגדרת דבר האבד היא:

כל שבני אדם חושבים אותו להפסד וטורחים בו משום כך, מותר מן התורה.

 ההגדרה המובאת בטור (סי' תקלז) היא שדבר שאם לא יעשנו, ייפסד. וכך מבאר גם כן המ"ב (סי' תקלז ס"ק א).

הטור (סי' תקלז) פסק: "דבר האבד מותר לעשותו בחול המועד בלא שינוי". השו"ע הוסיף על דבריו, שאמנם מותר לעשות מלאכת דבר האבד בלא שינוי, אך יש להמעיט בטרחה ככל הניתן, ואף במקום שהתירו, לא התירו אלא במקום בו אין טרחה יתירה, אבל במקום בו נדרשת עבודה רבה אסור מפני שהוא טורח גדול. וכן פסק בשש"כ (פרק סז סע' א).

אם כן, במקרים בהם אין במלאכות צורך רפואי לפרה, וכן אין הן באות למנוע דבר האבד, אין לעשותן בחול המועד.

על כן הפעולות שהוכרו לעיל: הכנסת מגנטים ובדיקות הריון, אין לעשותן בחול המועד מכיוון שאינן דבר האבד.

 

ו. ספק דבר האבד

במג"א (סי' תקלז) הובא שספק דבר האבד מותר. ביאור הלכה (סי' תקלז) דן בדבריו וסובר שהדבר  תלוי בדבר המצוי, דהיינו אם החשש שיהיה דבר האבד אם לא יעשה בחוה"מ הוא מצוי, מקילינן, אפילו למאן דאית ליה דמלאכת חול המועד עיקרו הוא מן התורה. ואם ההפסד אינו מצוי יש להחמיר, אפילו למאן דאית ליה דאיסור מלאכת חול המועד הוא מדרבנן.

חיי אדם (כלל קה סע' ה) סובר שבמקרה זה יעשהו ע"י עכו"ם ולא בעצמו. המ"ב סי' תקלז (ס"ק א) כתב בשם הפמ"ג שכתב שלדעת המג"א יש להקל נמי בספק צורך המועד, והיינו גם כן אם בעיניו קרוב שיהיה זה לצורך המועד, וכן פסק בשש"כ (פרק סז סע' א), שאף בחשש סביר להפסד התירו חז"ל לעשות מלאכה בחול המועד.

 

ז. סיכום

בחול המועד יש להזמין את הווטרינר רק במקרים שבהם מתגלה צורך רפואי דחוף במשק. על כן יש לבטל את כל הביקורים השגרתיים בימים הקבועים שבהם הווטרינר מגיע למשק, בדומה לשבתות, שבהן אין ביקורים קבועים במשק אלא רק הזמנה לשעת חירום[8].

כל הפעולות שהותר לעשותן בחול המועד, ניתן לעשותן על ידי וטרינר יהודי ואין צורך לחפש דווקא וטרינר גוי.

בחול המועד אין לחסן את הפרות בחיסונים שנותן השירות הווטרינרי (זן 19, פה וטלפיים וברוצלוזיס), וכן אין לסמן במספר ממשלתי את הוולדות במשק.

 

ח. הדרכה מעשית

תחומי פעולות הווטרינר בשגרה נחלקות לכמה חלקים מרכזיים:

א. צרכים רפואיים:  פרות שאם לא יטופלו כראוי ימותו, או שיוצאו מהעדר (טיפולים כגון קדחת חלב, המלטה קשה, צניחת רחם, דלקת עטין חריפה וכדומה).

ב. טיפולים שגרתיים (כגון בדיקת הריון, מעקב כללי על בריאות העדר לפי נתונים של ביקורת החלב). גם בתוך חלק זה יש לחלק בין טיפולים שמטרתם היא השארת המצב על כנו - טיפולים מניעתיים, ובין טיפולים שמטרתם היא שיפור לעתיד (כגון זריקות pg  - סנכרון ייחום).

ג. ביקורות בעקבות טיפולים קודמים שניתנו, על מנת לבחון האם יש לשפרם או לשנות אותם.

בטבלה זו נסקור את עיקרי הפעולות הרפואיות הנעשות ברפת, תיאורן ומטרתן, ומתוך כך נכריע

לגבי עשייתם בחול המועד.

יש להדגיש שתיאור פעולות אלו נסוב על הפרות, ואינו נסוב על הצאן.

 

הפעולה

תיאור כללי

הצורך בה

עשייתה

זירוז המלטה

הזרקת חומר שמטרתו לגרום לכיווצי רחם – צירים ומתוך כך להמלטה

כשהוולד גדול, או כשעבר תאריך ההמלטה המיועד ייתכנו סיבוכים בהמלטה

מותר –  חשש דבר האבד

בדיקות הריון

בודקות האם הפרה בהריון.

אם התשובה שלילית ייתכן שיש לעשות טיפול הסדרת ביוץ או לעקוב אחריה בצורה יותר מדויקת.

אין לעשות – אינו צורך המועד ואינו דבר האבד[9]

הכנסת מגנטים

הכנסת מגנטים לקיבת הפרה, על מנת לתפוס גופים מתכתיים המעורבים במזון הפרה

מניעת נזק של גוף זר בעתיד

אין לעשות – אינו צורך המועד ואינו דבר האבד, וכן לא מדובר בנזק ממשי הנראה כרגע לעינינו שיש למנוע אותו

טיפול בצניחת רחם

יציאה של חלק מהרחם מחוץ לבטן הפרה

לאחר המלטה, כיווצי הרחם ממשיכים לעיתים, וכך חלק מרחם יוצא

מותר- פעולה רפואית

טיפול בהיסט קיבה

תזוזה של הקיבה האמיתית ממקומה

יכול לגרום לנמק בקיבה

מותר- פעולה רפואית- רק בהשגחה שהניתוח מתבצע כראוי[10]

טיפול בקטוזיס

מחלה מטבולית[11]- נגרמת עקב עליה משמעותית בגופי קטו.

במקרים קיצוניים  יכול לגרום למוות

מותר- פעולה רפואית

טיפול  בשלשולים[12]

נגרם עקב מחלות מעיים וקיבה

יכול לגרום למוות ולסבל רב לפרה הפגועה

מותר –  פעולה רפואית

טיפול בעצירת שליה

חוסר יציאה של הקרומים העובריים לאחר 18 שעות מההמלטה

גורם לזיהומים ברחם – דלקות רחם

מותר –  פעולה רפואית

זריקות PG

להסדרת הביוץ, ולטיפולי פוריות

 

אין לעשות –  אינו צורך המועד ואינו דבר האבד

טיפול בקדחת חלב

ירידה משמעותית ברמת הסידן בגוף בתקופת ההמלטה בפרות מבוגרות 

כשלא מטופלת יכולה לגרום למוות

מותר- פעולה רפואית

המלטה קשה

מספר גורמים: א. חוסר התאמה בין משקל גוף הוולד למשקל גוף הפרה. ב. מנח לא תקין של הוולד בתעלת ההמלטה

ללא התערבות של הרפתן ייתכן מוות של  הוולד ושל הפרה

מותר – פעולה רפואית

חיסונים של השירות הווטרינרי (השו"ט)

חיסונים הנדרשים לבריאות כללית של העדר הפרטי, של כלל הבקר בארץ, וכן אחריות לבריאות הציבור

מניעה של מחלות בעתיד (בפרט זואונוטיות)[13]

אין לחסן, לא מדובר במניעת נזק קיים, אלא במניעת נזק בעתיד.[14]

ייעוץ תזונתי  עם תזונאים

ייעוץ להרכב המנה המתאים

מזון מתאים יותר גורם לעלייה בכמות החלב ובשיפור אחוז המוצקים

אין להתייעץ, בדרך כלל לא מדובר במניעת נזק, אלא בתוספת רווח, ואם כן אין בכך משום מלאכת דבר האבד



[1] לגבי הרבעה- הזרעה בחול המועד ראה בספר מועדי הארץ...חסר המקור

[2] בביאור מלאכת דבר האבד, נדון להלן.

[3] וכן פסק גם כן הגר"מ אליהו זצ"ל, סע' טו. לגבי פירוט מעשי של הפעולות- ראה בטבלת הסיכום, בהדרכה המעשית בסוף המאמר.

[4] יש לציין שבספרא (אמור פרשה יב) הובאה מחלוקת תנאים בהבנת מקור דין איסור המלאכה.

וכן, בנושא איסור העבודה בחול המועד נאמרו טעמים רבים, ראה למשל רדב"ז (ח"ב סי' תשכז) שמבאר: "עיקר המלאכות שנאסרו הוא כדי שלא יהא כיום חול לכל דבר". וכן בראבי"ה (סי' תתלה): "כדי שיהיו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה".

[5] ראה בהמשך את פירוט חמשת אופני היתר עשיית המלאכה.

[6] כתב בספר 'חול המועד כהלכתו' (עמ' כו- לא מהד' תשמח): "ולהלכה למעשה, רוב הפוסקים כתבו שהוא מדרבנן. אמנם יש שהכריעו, שמלבד במקרים של צורך גדול בהם ניתן לסמוך על הסוברים שאיסורו מדרבנן יש לחוש לשיטה הסוברת שבדבר האבד או בצורך המועד, בכל אופן שיהיה הוא רק מדרבנן, וכשאינו באחד האופנים הללו, איסור המלאכה במועד הוא מן התורה".

[7] באופן זה ישנה חלוקה בין דבר שהוא לצורך אוכל נפש, שמותר אפילו מעשה אומן, לעומת שאר צורכי מועד, שמותר דווקא מעשה הדיוט.

[8] נדגיש שאין בכוונת דברים אלו להתיר חילול שבת על ידי הזמנת הווטרינר בשבת, אלא רק לערוך השוואה בין אופן ההתנהלות כיום בשבת, לאופן התנהלות הראוי לחול המועד.

[9] אינו דבר האבד מכיוון שלא מדובר בכך שההזרעה תידחה בשלושה שבועות (אם לא מזריעים בזמן שהפרה "דורשת", יש לחכות לייחום הבא), ואילו הדחייה המרבית בבדיקת הריון היא עד לשבוע אחד בלבד.

[10] מטעמי כשרות- כדי שלא להטריף את הפרה.

[11] מחלה מטבולית- מחלה הקשורה בהפרעות בתזונה, גופי קטו הם חלקיקים שנגרמים כתוצאה מפירוק שומנים מוגבר בגוף, תוצאה ישירה של חוסר איזון במאזן האנרגיה של הפרה, אגב מחלה זו פוגעת גם כן בצאן בצורה נרחבת.

[12] יש לציין שישנם גורמים רבים לשלשול הן חיידקים, והן וירוסים- הצד השווה שבהם שהם גורמים לאיבוד מוגבר של נוזלים ואלקטרוליטים (מלחים הדרושים לפעולתו התקינה של הגוף).

[13] מחלה זואונוטית- מחלה שפוגעת תחילה בבעלי החיים (נדבקים ממנה בדרך כלל על ידי יתושים ושאר מעופפים), ויכולה להדביק גם כן בני אדם, ולגרום להם לפגיעה קשה.

[14] בדרך כלל יחד עם החיסונים, מבצעים סימון במספר ממשלתי לכל בני הבקר החדשים, וסימון כזה ודאי שאין לעשותו בחול המועד.