הכתב והספר

הכתב והספר

היום זוכים התלמידים בבתי הספר לחזור ללימודים. שוב יחבשו את ספסלי הלימודים ויגמעו כמות רבה של ידע, לצורך כך רכשו ההורים ספרי לימוד רבים. ספרים "חד פעמיים" או ליתר דיוק "חד שנתיים" שאחר הכתיבה בהם הם ימצאו עצמם בפח האשפה, האם יש בכך בעיה?

הרב יצחק גרינבלט | אלול תשע"ג

האם יש קדושה בכתב המודפס שלנו? האם יש לנהוג בו קדושה?

 

הכתב המרובע שלנו נקרא בלשון חז"ל בשם "כתב אשורי", ומצאנו ברבנו ירוחם שפסקו הרמ"א להלכה: "ויש אומרים שאין לכתוב דברי חול בכתב אשורית שכותבין בו התורה". הרמב"ם בתשובה הביא ששתי בעיות יש בכתיבת דברי חול בכתב אשורי:

1. עצם השימוש בכתב קדוש לדברי חול.

2. החשש לבזיון האותיות.

 

לכן היו שהחמירו שלא להשתמש בכתב זה אפילו לדברים חשובים כגון לכתוב על המצבה וכדומה, אמנם בשו"ת חוות יאיר משמע שמותר לכתוב ספרי חול בכתב זה, אך יזהר שלא ישתמשו בו בבזיון.

אין להתעלם מכך שמנהג העולם להקל בדבר זה. ולא ראינו כמעט מי שמחמיר בכך (מסופר על הרב צבי יהודה הכהן קוק שהקפיד שלא להשליך לפח ניירות עיתונים וכדומה אך ללא ספק שאין זה פשוט).

 

הרה"ג יעקב אריאל שליט"א בספרו שו"ת באהלה של תורה חלק א' סימן מא דן בנושא הביא סיבות שונות להקל בדבר. בין דבריו כותב סברא שאין זה הגיוני שדבר זה יגרום לכך שישתמשו בשפה אחרת. השימוש בלשון העברית הוא חשוב, וכפי שראינו במקורות שונים, וממילא ודאי שלא רצוי שישתמשו בשפה אחרת, והאיסור כתיבה בכתב אשורי ודאי יוביל לדבר זה.

 

הוא גם מדייק מדברי החוות יאיר שרק ראוי שלא לנהוג בהם בזיון, משמע שמעיקר הדין אין בהם באמת קדושה, ולפי ההלכה אין קדושה אלא בשמות קדושים וכינויי ה' ולא בכל דבר שנכתב בכתב אשורי. כיום שהדבר הכרח המציאות אין מקום לנהוג בחומרא זו, שהיא רק חומרא ולא מעיקר הדין.

 

יש גם מקום לומר שמעיקר הדין הכתב שלנו איננו כתב אשורי שלם, שרק כתב של ספר תורה אסור, אך דפוס שלנו מותר. וכך האריך לטעון הגר"ע יוסף שליט"א.

אמנם יש שהעדיפו להשתמש בשפה אחרת כדי לא לפגוע בשפת הקודש (כפי שהאריכו בתשובות והנהגות ובשו"ת רבבות אפרים, אך כבר רבים כתבו נגד דעה זו).

 

הגר"ח דוד הלוי זצ"ל בספרו עשה לך רב פסק שלא להכניס אותיות של כתב דפוס אשורי שלנו לבית הכיסא, שכן זה לא מקום מכובד לכתב קדוש. ויש עוד פוסקים שהחמירו בכך, אך מעיקר הדין רוב הפוסקים התירו זאת, שאין בכך בזיון ממשי וכפי שכתבנו שלא כך מנהג העולם. לכן הרוצה להחמיר בכך, קדוש יאמר לו, אך אין לחייב את האדם לעשות כך.

הגר"ע יוסף שליט"א אף דן בדפוס שיש בו קולא גדולה יותר מכתב סת"ם והרחיב בעניין לגבי דינים שונים כגון ישיבה על מקום שבו מונחים ספרי קודש בדפוס, אך פוסקים רבים החמירו בכך גם היום.

 

יהי רצון שנזכה לזכור את השפה שלנו, את קדושתה, ונדע להעריך אותה ולהוקיר אותה, ונדע להשתמש בשפתנו בכבוד ובדרך הראויה, ואולי הרגל לשמירה רבה יותר על הספרים תעזור בכך.