האם ברכת מציב גבול אלמנה נוהגת בזמן הזה לדעת מרן השו"ע

האם ברכת מציב גבול אלמנה נוהגת בזמן הזה לדעת מרן השו"ע

מלבד החשיבות העקרונית בברור דעת מרן השו"ע, יש לברור זה חשיבות מעשית. כי אף שכמה אחרונים כתבו שברכה זו נוהגת בזמן הזה, רבים מאחינו בני ספרד נוהגים לפסוק כדעת מרן השו"ע, ולדידם דעת השו"ע בענין זה מכרעת

הרב מאיר בר-אלי | טבת-אדר תשס"ט

 

בקובץ 'אמונת עתיך' גליון 58 (עמוד 38) כתב דודי הרב יהודה עמיחי שליט"א שברכת מציב גבול אלמנה נוהגת בזמן הזה, גם לדעת מרן השו"ע, וכן כתבו כמה מחכמי זמננו. אף שאיני כדאי להעיר על דבריהם, לענ"ד הדברים דורשים עיון, כי מדברי מרן בב"י ומדברי הפוסקים לא משמע כן, וכפי שיבואר.

 

מלבד החשיבות העקרונית בברור דעת מרן השו"ע, יש לברור זה חשיבות מעשית. כי אף שכמה אחרונים כתבו שברכה זו נוהגת בזמן הזה[1], רבים מאחינו בני ספרד נוהגים לפסוק כדעת מרן השו"ע, ולדידם דעת השו"ע בענין זה מכרעת.

 

א. שנינו בבריתא בגמרא (ברכות נח, ב):

"הרואה בתי ישראל, בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן אומר ברוך דיין האמת".

 

דברי הגמרא הובאו כלשונם ע"י פוסקים רבים. אולם מרן השו"ע בהביאו דין זה כתב (רכד, י):

הרואה בתי ישראל בישובן, כגון בישוב בית שני, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה. בחורבנן, אומר: ברוך דיין האמת.

הוסיף השולחן ערוך על דברי הגמרא ד' תיבות: "כגון בישוב בית שני", ויש לברר מהי כוונתו.

 

המקור לדברי מרן השו"ע הם דברי רש"י שכתב (שם ד"ה ברוך): "ברוך מציב גבול אלמנה - כגון בישוב בית שני". המפרשים התחבטו בפירוש דבריו, ונאמרו בענין זה כמה פירושים[2]. אולם בכדי לעמוד על פירוש הדברים בשולחן ערוך יש לעיין היטב בדברי הבית יוסף, ששם פירש מרן הבית יוסף את דברי רש"י, והדברים שם הם הבסיס למה שכתב בשולחן ערוך.

 

ב. ז"ל הבית יוסף בסימן רכד[3] (בדילוג):

[א] והא דרואה בתי ישראל, נראה מדברי רש"י דקאי אבית המקדש, שכתב מציב גבול אלמנה כגון בישוב בית שני.

[ב] והרי"ף כתב הרואה בתי כנסיות של ישראל. וקשה דא"כ בתי אומות העולם דקתני היינו בתי עבודה זרה והיכי קאמר שאומר בית גאים יסח ה', דהא אמרינן דמברך ברוך שנתן ארך אפים[4] [וכו'].

[ג] ויותר נראה לומר דבתי ישראל בישובן היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע.

[ד] והכי מוכח מדמייתי בגמרא בסמוך עולא ורב חסדא הוו אזלי בארחא, כי מטו אפיתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואיתנח וכו' עד מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזרה על בתיהם של צדיקים שיחרבו וכו'[5], משמע דבתי ישראל בחורבנן דקתני היינו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות, ואם כן בתי ישראל בישובן דקתני כי האי גוונא נמי הוא כלומר בתי עשירי ישראל בתוקפן ובגבורתן.

[ה] ומה שפירש רש"י ברוך מציב גבול אלמנה כגון בישוב בית שני, היינו לומר דאז שייך לומר מציב גבול אלמנה וקודם שגלו בגלות בבל לא הוי מברכין הכי, דלא הוה שייך לקרותם בשם אלמנה.

[ו] ואפשר שאע"פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית. ונראה שזו היתה כוונת רש"י ג"כ במה שכתב כגון בישוב בית שני.

 

נסכם את דברי הב"י: בתחילה (אותיות א-ב) מביא הבית יוסף את דעת רש"י והרי"ף שהברכה לא תוקנה על כל בתי ישראל, אלא רק על בית המקדש (רש"י) או בתי כנסיות (רי"ף). על שיטת הרי"ף מקשה הבית יוסף מהמשך הגמרא. לאחר מכן (אותיות ג-ד) מביא הב"י אתפרושו העיקרי ש"בתי ישראל" אינם דווקא בתי כנסיות (או בית המקדש), אלא הם "בתי עשירי ישראל בתוקפן ובגבורתן,ו"בישובן" היינו "כשישראל מיושבים בלא שטן ובלא פגע רע", והוא מוכיח את פרושו מהמשך הגמרא.

 

אלא שמדברי רש"י (כפי שפרש דבריו הב"י עד כה), שהברכה היא רק על בית המקדש, משמע שהברכה אינה על כל בתי ישראל, דלא כדברי הב"י[6]. לכן נזקק הב"י לפרש שמה שכתב רש"י "כגון בישוב בית שני", אין כוונתו דוקא לבית המקדש, אלא לבאר נוסח הברכה, שהיא מתאימה רק לתקופה שלאחר גלות בבל, משום שקודם לכן לא היו ישראל קרויים 'אלמנה' (אות ה).

 

לאחר מכן (אות ו) מוסיף הב"י הסתייגות חשובה: "ואפשר שאע"פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית". שני דברים מתחדשים בהוספה זו: א. הברכה נוהגת רק בארץ ישראל. ב. היא נוהגת רק בזמן שבית המקדש קיים.

 

הב"י מסיים את דבריו בענין וכותב: "ונראה שזו היתה כוונת רש"י ג"כ במה שכתב כגון בישוב בית שני". היינו שמלבד הפירוש שהובא לעיל לדברי רש"י ש"כגון בישוב בית שני" היינו מתקופת גלות בבל ואילך, אפשר לכלול בדברי רש"י גם[7] חידוש זה, שהברכה נוהגת רק בארץ ישראל ובזמן הבית[8].

 

נמצא שהב"י כתב שלשה הסברים לדברי רש"י. הסבר א: "כגון בישוב בית שני" היינו בית המקדש. הסבר ב: "כגון בישוב בית שני" בא לבאר נוסח הברכה, שהוא מתאים לתקופה מגלות בבל ואילך, שמאז כנסת ישראל נקראת אלמנה. הסבר ג: "כגון בישוב בית שני" בא ללמד שברכת מציב גבול אלמנה יכולה להאמר רק במצב דומה לזמן הבית השני, היינו: בארץ ישראל ובזמן שבית המקדש קיים.

 

ג.

עתה נפנה לדברי השולחן ערוך, ונבחן כפי איזה משלוש הפירושים הנ"ל, יש לפרש דבריו. ז"ל מרן בשולחנו הערוך  (סימן רכד סעיף י):

הרואה בתי ישראל בישובן, כגון בישוב בית שני, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם מציב גבול אלמנה. בחורבנן, אומר: ברוך דיין האמת.

 

נראה שמוכרחים לומר, שכוונת מרן להסברו השלישי, שברכת מציב גבול אלמנה נוהגת רק בארץ ישראל ובזמן הבית. ויש להוכיח זאת על דרך השלילה, שלא ניתן לפרש את דברי השו"ע, לא כפי ההסבר הראשון, ולא כפי ההסבר השני, אלא רק כפי ההסבר השלישי.

 

אין לפרש שכוונת השולחן ערוך להסבר הראשון שהברכה היא רק על בית המקדש, משום שממהלך דברי הב"י משמע שהוא דוחה פירוש זה, שהרי הב"י מסיק שהברכה היא על כל בתי ישראל, ולא רק על בית המקדש או בתי כנסיות. גם מסתימת דבריו בשו"ע: "הרואה בתי ישראל" משמע שהברכה היא על כל בתי ישראל, ולא רק על בית המקדש.

 

כמו כן אין לפרש שכוונת השו"ע להסברו השני שהובא בב"י. לפי הסבר זה כוונת רש"י במה שכתב "כגון בישוב בית שני" לבאר נוסח הברכה, שהיא מתאימה לתקופה שלאחר גלות בבל, שמאותה תקופה עם ישראל מכונה כ'אלמנה'. ברור שלא לזה התכוון השו"ע, שאז תוספת זו מיותרת, שהרי כידוע השולחן ערוך נכתב אחר גלות בבל (...) ואין צורך ללמדנו שהברכה שייכת רק מתקופת גלות בבל ואילך. גם אין לומר שהשו"ע רצה לפרש נוסח הברכה ולבאר מדוע כנסת ישראל מכונה 'אלמנה' (כפי שרש"י ראה צורך לפרש נוסח הברכה), שאין דרכו של השו"ע לפרש נוסחי הברכות.

 

על כרחך כוונת מרן במה שכתב בשולחן ערוך "כגון בישוב בית שני", למסקנת דבריו בב"י, שהברכה היא רק בארץ ישראל ובזמן הבית, וכמו שסיים שם, שגם זה נכלל בדברי רש"י "כגון בישוב בית שני", ופסק בשולחנו הערוך כפי מסקנת דבריו בב"י[9].

 

כן כתב להדיא כף החיים (ס"ק לה), וז"ל:

"ואפשר שאעפ"י שישראל מיושבין בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אלא א"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית. ב"י ועי"ש. וזהו שכתב בשו"ע כגון בישוב בית שני לאפוקי אם רואה האידנא באיזה מקום שישראל מיושבים בתוקפם ובגבורתם שאינו מברך, וכ"כ העולת תמיד, וכ"כ המהרש"א דהשתא בגלות לא שייך זה".

 

וכן מפורש בעולת תמיד שכתב על דברי השולחן ערוך (ס"ק ט):

"כגון בישוב בית שני - פירש לאפוקי אם רואה האידנא באיזה מקום שישראל מיושבים בתוקפם ובגבורתם דאינו מברך. ומ"ש מברך ברוך מציב גבול אלמנה היינו דוקא בארץ ישראל ובזמן הבית, אבל בחו"ל אפילו בזמן הבית לא היה מברך. ונ"מ בזה דבמהרה יבנה בית המקדש ויהיה ישראל מיושבים בא"י, דיהא חייב לברך ברוך מציב גבול אלמנה".

 

נראה שזו גם כוונת הט"ז שכתב (ס"ק ב): "וב"י כתב שאין מברכין על בתי ישראל אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית, וזה ג"כ כוונת רש"י כו'". כוונת הט"ז במה שציטט גם סוף דברי הב"י ("וזה ג"כ כוונת רש"י במה שכתב כגון בישוב בית שני"), לומר שזו גם כוונת השו"ע במה שכתב "כגון בישוב בית שני", שהיינו דוקא בזמן הבית, כפי מסקנתו בב"י.

 

ועיין באליהו זוטא שכתב: "וכתב בלחם חמודות דדוקא בארץ ישראל בזמן הבית מיירי השו"ע ולבוש". וכן כתב בספר זכר נתן (דף כ אות יח, וויען תרל"ב): "ומה שהשמטתי רואה בתי ישראל שפירש מרן בשו"ע שיברך, הוא משום דלדעת מרן ומ"א ה"ד בזמן הבית[10], ועיין אליה רבא". וכן פירש דברי השו"ע הרב יוסף הלל שליט"א (קובץ תורני מקבציאל גליון כד עמוד רג).

 

מכך עולה שלדעת מרן השו"ע, אין לברך ברכת מציב גבול אלמנה בשם ומלכות בזמן הזה, אלא רק בזמן הבית[11].

 

ד.

והנה, דודי הרב יהודה עמיחי שליט"א, הקשה במאמרו הנזכר לעיל, שאם אכן לדעת השו"ע ברכה זו נוהגת רק בזמן הבית, מדוע הביא מרן ברכה זו בשולחן ערוך, הלא אין דרכו להביא הלכות שאינן נוהגות בזמן הזה. מתוך כך הוא מגיע למסקנה שברכה זו נוהגת בזמן הזה, גם לדעת השו"ע. ואלו דבריו:

נראה שלמרות שאת דעת רש"י ביאר הכס"מ [נראה שצ"ל הב"י - מ.ב.] בהסברו השני שצריך שיהא בית המקדש קיים, בכו"א מדוע כתב זאת בשו"ע הרי אין השו"ע מביא הלכות שאינן נוהגות למעשה בימינו? ועל כרחינו הכוונה "כגון בית שני" היינו כפי שכתב בהסברו הראשון בב"י שישראל יושבים בלא שטן ובלא פגע כמו בתקופת בית שני שיש להם מעמד עצמאי. כמו כן השו"ע הוסיף את המילה "בישוב בית שני" ולא כתב בסתם "כגון בית שני"[12], להשמיענו שצריך שיהא ישוב כמו בבית שני ולא את עצם הבית השני.

הט"ז (ס"ק ב) והעולת תמיד (ס"ק ט) הביאו את דברי הב"י בהסברו השני שצריך שיהא בית מקדש קיים אולם לא נראה שאפשר לפסוק כן בגלל השאלות שהבאנו לעיל. העולה שהב"י עצמו הכריע כהסברו הראשון בדעת רש"י וכפי שכתב גם הרמב"ם להלכה שיש לברך על בתי ישראל העומדים בתוקפם.

 

כעין זה דקדק הרב מרדכי הכהן (התורה והמדינה גליון ט-י עמוד תקלד):

כאמור אין לדייק מזה שהכניס באמצע הדין דבריו של רש"י "כגון בישוב בית שני" שהכוונה דווקא בזמן בית שני, שאם כן לא היה מביא כלל את הדין, אלא אדרבה מגופא דעובדא שהביא דין זה בשלחן ערוך שלו, על כרחנו לומר שגם לפי דעת מרן המחבר אף בזמן הזה נוהג דין זה[13].

 

ראשית יש להעיר שמלבד הט"ז, העולת תמיד, האליהו זוטא, וכף החיים שפרשו דברי השו"ע כמסקנת הדברים בב"י (דבריהם הובאו לעיל), פוסקים רבים כתבו בשם הב"י שהברכה נוהגת רק בזמן הבית ואף אחד מהם לא כתב, שמרן הבית יוסף חזר בו מפסק זה בשולחנו הערוך! כן כתבו בשם הב"י: הפרישה (סימן רכד), מחצית השקל (ס"ק ח), דברי חמודות (על הרא"ש ברכות פ"ט סימן י ס"ק לא) הפמ"ג (משב"ז ס"ק ב, אשל אברהם ס"ק ח), המשנ"ב (ס"ק יד), העיניים למשפט (ברכות נח, ב) ועוד. אין ספק שאילו היו סוברים שהשולחן ערוך חזר בו ממה שכתב בב"י, היו כותבים כן[14]. מוכח מכל הגדולים הנ"ל שמרן השולחן ערוך לא חזר בו בשולחנו הערוך ממה שהסיק בב"י.

 

באשר לקושיה: "מדוע כתב זאת מרן בשו"ע, הרי אין השו"ע מביא הלכות שאינן נוהגות למעשה בימינו"? נראה שאין לדחות דברי כל הגדולים הנ"ל מכח קושיה זו. ראשית יש להעיר שהשדי חמד כתב שפעמים השו"ע מביא דברים שאין נוהגים בזמן הזה, אגב מילי אחריני. ואפשר שהשולחן ערוך הביא ברכה זו אגב הדין שמובא שם בהמשך אותו סעיף (ומקורו באותה בריתא בגמרא) שהרואה בתי ישראל בחורבנן מברך דיין האמת, וברכה זו נוהגת בזמן הזה[15]. ז"ל השדי חמד (כללי הפוסקים סימן יג אות ו ד"ה ש"ע):

"שו"ע דרכו להשמיט דברים שאין נוהגין בזמן הזה, וכן הוא דרך פוסקי הלכות כידוע. ומ"מ לפעמים מביאים איזה דבר באגב מילי אחריני, או כדי ללמוד לדברים הנהוגים, והוא פשוט. וכבר כתבו כן הרבנים יד מלאכי ומשק ביתי בשם הרבנים מעדני מלך, וכנסת הגדולה ושלחן גבוה... ועיין ביו"ד סימן ב' ואפילו אינו עובד ע"ז כגון גר תושב, ובאו"ח סימן תרי"ב לענין אכילת איסור כתב רבינו הטור כגון פיגול נותר טמא, וגבי ארבע מינים תנן של עיר הנדחת פסול, ופסקו כן הפוסקים משום דאורחייהו לאתויי באגב, והכי איתא בדוכתי טובא דברים שאין נהוגים ומייתו להו באגב".

 

אולם נראה, שהכא ניתן לבאר דברי השו"ע, בלא צורך להגיע ליסוד הנ"ל. הלכה זו, שניתן לברך ברכת מציב גבול אלמנה רק בזמן הבית, היא הלכה שנוהגת בזמן הזה. שהרי, כשאנו אומרים שניתן לברך ברכת מציב גבול רק בזמן הבית, ניתן ללמוד מכך שתי הלכות. הלכה אחת היא שבזמן הבית ניתן לברך ברכת מציב גבול אלמנה. הלכה שניה היא שבזמן הזה אין לברך ברכת מציב גבול אלמנה. ההלכה הראשונה, אכן אינה נוהגת בזמן הזה. אך ההלכה השניה בודאי נוהגת. לכן מאחר ומסקנת הבית יוסף היא שברכת מציב גבול אלמנה נוהגת רק בזמן הבית, ברור שהיה עליו להביא דין זה בשולחנו הערוך, ללמדנו, שכל עוד לא זכינו לבנין הבית, אין באפשרותנו לברך ברכת מציב גבול אלמנה בשם ומלכות[16].

 

מעתה, מאחר והקושיה הנ"ל מתורצת, אין כל סיבה לדחות דברי הט"ז ושאר גדולי הפוסקים, וניתן להבין דברי השו"ע בפשטות כפי מסקנתו בב"י, שהברכה נוהגת רק בזמן הבית וכמו שכתבנו לעיל.

 

ו.

והנה, הרב עמיחי שליט"א פרש כוונת השו"ע ש"כגון בישוב בית שני" היינו "כפי שכתב בהסברו הראשון בב"י, שישראל יושבים בלא שטן ובלא פגע כמו בתקופת בית שני שיש להם מעמד עצמאי"[17]. אולם הדברים צ"ע. פירוש זה אכן מופיע בב"ח (סימן רכד), אך הב"י אינו מפרש בשום מקום ש"כגון בישוב בית שני" היינו "שישראל יושבים בלא שטן ובלא פגע כמו בתקופת בית שני שיש להם מעמד עצמאי". כפי שכבר הערנו לעיל, הב"י כתב שלשה הסברים למילים "כגון בישוב בית שני"[18], אך הסבר זה אינו אחד מהם. דברי הב"י שבתי ישראל ביישובן היינו "כשישראל מיושבים בלא שטן ובלא פגע רע", נאמרו בהקשר אחר ולא כפרוש לדברי רש"י "כגון בישוב בית שני", כפי שיבואר.

 

לאחר שהב"י דוחה את שיטת הרי"ף (שהברכה היא רק על בתי כנסיות), הוא כותב  - בלא קשר לדברי רש"י - שבתי ישראל בישובן היינו "כשישראל מיושבים בלא שטן ובלא פגע רע", הוא מוכיח את דבריו מהגמרא (לעיל אות ד בב"י), ומיד כותב (לעיל אות ה בב"י):

ומה שפירש רש"י ברוך מציב גבול אלמנה כגון בישוב בית שני היינו לומר דאז שייך לומר מציב גבול אלמנה, וקודם שגלו בגלות בבל לא הוי מברכין הכי דלא הוה שייך לקרותם בשם אלמנה.

כבר הסברנו לעיל, שכוונת הב"י לתרץ מה שלכאורה קשה על דבריו מרש"י. בתחילה כתב הב"י שלפי רש"י הברכה היא רק על בית המקדש, וזה קשה על מה שכותב כעת שהברכה היא גם על שאר בתים. כדי לתרץ קושיה זו, מפרש הב"י את דברי רש"י באופן אחר ממה שכתב בתחילת הדיבור, ש"כגון בישוב בית שני" לא בא לומר שהברכה היא רק על בית המקדש, אלא בא לבאר נוסח הברכה "דאז שייך לומר מציב גבול אלמנה, וקודם שגלו בגלות בבל לא הוי מברכין הכי דלא הוה שייך לקרותם בשם אלמנה".

 

מכך שהב"י נזקק לומר ש"כגון בישוב בית שני" היינו לענין נוסח הברכה, מוכח שכל מה שאמר קודם לכן אינו נוגע לפרוש דברי רש"י, וגם לאחר מה שכתב שבתי ישראל היינו "כשישראל מיושבים בלא שטן ובלא פגע", עדיין יש צורך לפרש מה כוונת רש"י באומרו "כגון בישוב בית שני". מוכח שדברי הב"י "שישראל מיושבים בלא שטן" אינם פירוש לדברי רש"י, אלא פירוש למילים "בתי ישראל ביישובן" המופיעים בבריתא בגמרא.

 

ז.

אלא שלפי דברינו, שהשו"ע פסק שהברכה נוהגת רק בזמן הבית, יש לעיין מדוע פסק השו"ע בענין זה כרש"י, ולא פסק ככל שאר הראשונים, ביניהם: בה"ג, רמב"ם, רי"ף, רא"ש, רבנו ירוחם, סמ"ג, רבי יהודה בר' יקר, ראב"ן, אשכול, ראבי"ה, אבודרהם, ספר הבתים, אורחות חיים, טור, צידה לדרך, אגודה, ריא"ז ועוד, שהעתיקו הגמרא כלשונה ולא הזכירו שהברכה נוהגת רק בזמן הבית. ואין זה דרכו של מרן השולחן ערוך לפסוק כרש"י נגד הרי"ף הרא"ש והרמב"ם, במיוחד היכא שכל שאר הראשונים מסכימים להם, ולא מצאנו בראשונים שום חבר לדעת רש"י שהברכה נוהגת רק בזמן הבית[19].

 

נראה שהב"י סבר שכל הראשונים מודים לרש"י, שהברכה נוהגת רק בזמן הבית. המדקדק בדברי הב"י, ישים לב שהב"י מסביר כך את הגמרא עוד קודם שהוא מביא לכך ראיה מרש"י. וכך כתב הב"י:

"ואפשר שאע"פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות אין מברכין עליהם אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית.

ונראה שזו היתה כוונת רש"י ג"כ במה שכתב כגון בישוב בית שני".

משמע שהב"י אומר זאת מסברת עצמו, ורק לאחר מכן הוא מביא ראיה מרש"י לכך. וכן נראה מוכרח, שהרי קודם לכן כבר פרש הב"י מהי כוונת רש"י באומרו "כגון בישוב בית שני", ואין הוא שולל כעת הפרוש שאמר קודם לכן, אלא מוסיף שגם חידוש זה נכלל בדברי רש"י, הרי שלא לשון רש"י הביאה את הב"י למסקנה זו, אלא סברת עצמו.

 

אפשר שהב"י למד זאת מלשון הברייתא "הרואה בתי ישראל ביישובן", ויישובן המלא והשלם של ישראל הוא רק בארץ ישראל ורק כשבית המקדש בנוי. או שלמד זאת מנוסח הברכה "מציב גבול אלמנה" והתייצבות גבול אלמנה באופן שלם וקיים היא רק עם בניין בית המקדש[20]. בין כך ובין כך: נראה שכך פרש הב"י את כל הראשונים, שהעתיקו הגמרא כלשונה, וסבר שכולם מסכימים לזה, ואין בענין זה מחלוקת בין רש"י לכל הראשונים, ולכן פסק כן בשולחן ערוך.

 



[1] מהרש"ל (הובאו דבריו בב"ח סימן רכד), ב"ח (שם) אליה רבה (סימן רכד ס"ק ז) גר"ז (סדר ברכות הנהנין פרק יג הלכה יא) שולחן הטהור (רכה, ה) ליקוטי מהרי"ח (סדר ברכות הראיה) קצות השולחן (סימן סו, ה) ועוד. וכן נהגו כמה מגדולי ישראל (עיין: הרב יהודה זולדן שליט"א, "ברכת מציב גבול אלמנה", מלכות יהודה וישראל, עמ' 434).

 

[2] עיין למשל בפירוש רבינו מנוח על הרמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה י), בב"י (סימן רכד), בב"ח (שם) ובלבוש (סימן רכד סעיף י).

 

[3] החלוקה הפנימית לאותיות, נעשתה כמובן על ידי.

 

[4] מסתבר שקושיית הב"י היא גם על שיטת רש"י.

 

[5] אלו דברי הגמרא שם (בדילוג): "עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא, כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי, נגד רב חסדא ואתנח. אמר ליה עולא אמאי קא מתנחת? וכו' אמר לו היכי לא אתנח, ביתא דהוו פתיחין ליה ארבע בבי לארבע רוחתא דעלמא, וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע וכו'. השתא נפל בתלא ("שנפל ונעשה תל", רש"י) ולא אתנח? וכו' אמר ליה דיו לעבד שיהא כרבו ("שהרי בית המקדש חרב, שהוא ביתו של הקב"ה", רש"י)".

 

[6] בשו"ת עשה לך רב (ח"ד סימן ה עמוד מו) פירש שהב"י הביא דברי רש"י מסיבה אחרת. וז"ל: "ועל פירוש זה היה קשה לו, אם כן כך הוא הדין לברך ברכה זאת בכל הזמנים ואף בימי בית ראשון, ותירץ הבית יוסף ודאי שכך הוא, אלא שרש"י נאלץ לפרש "כגון בישוב בית שני" שאז שייך היה לברך "מציב גבול אלמנה" משא"כ בבית ראשון". והנלענ"ד כתבתי.

 

[7] כן משמע מלשון הבית יוסף שכתב "ונראה שזו היתה כוונת רש"י ג"כ במה שכתב כגון בישוב בית שני", משמע שאין הוא חוזר בו מהפרוש הקודם, אלא כולל גם דברים אלו בדעת רש"י (וכ"כ בשו"ת עשה לך רב ח"ד סימן ה עמוד מו).

 

[8] וכן פרש דברי רש"י הצל"ח (ברכות נח, ב ד"ה הרואה).

 

[9] כן הבינו מסקנת הב"י הפרישה (סימן רכד), הט"ז (ס"ק ב), מחצית השקל (ס"ק ח) העולת תמיד (ס"ק ט), הפמ"ג (משב"ז ס"ק ב, אשל אברהם ס"ק ח), האליה רבא (ס"ק ז), ליקוטי מהרי"ח (סדר ברכות הראיה) המ"ב (ס"ק יד) כף החיים (ס"ק לה) והעינים למשפט (ברכות נח, ב אות א) ועוד.

 

[10] מה שכתב כן בשם המג"א צק"ע, כי המג"א (ס"ק ח) רק כתב שהברכה נוהגת בארץ ישראל בלבד, אך לא הזכיר בנין הבית.

 

[11] מיהו עיין בשו"ת עשה לך רב (ח"ד שאלה ה עמוד מז) שמחדש שגם למסקנת הב"י שברכת מציב גבול אלמנה נוהגת רק בזמן הבית, ברכה זו נוהגת גם בזמן הזה, כי כוונת הב"י במה שכתב שהברכה נוהגת רק בזמן הבית, לשלטון ישראל. אך פירושו בדברי הב"י מחודש, מאחר והב"י עצמו וכל הפוסקים שהעתיקו דבריו כתבו 'זמן הבית' או 'בית המקדש'. ועיין בצל"ח (ברכות נח, ב) שגם הוא פרש דברי רש"י שהברכה נוהגת רק בזמן שבית המקדש קיים, ומוכח מדבריו שהברכה תליא בבנין הבית, ולא בשלטון ישראל. וכן סתמו כמה מחכמי זמננו, ראה למשל: בני ציון (ליכטמן, סימן רכד), שונה הלכות (קנייבסקי, סימן רכד סעיף י) קובץ תורני מקבציאל (גליון כד עמוד רג), נתיבי הלכה (סימן רכד), ברכת המדבר (ברכות נח, ב), ברכת שי (ברכות נח, ב) דרך ישרה (פרק ו סעיף יב), ספר הלכה (הופנר, ח"ז סימן רו סעיף ב) ועוד. 

 

[12] עיין רש"י ד"ה ברוך (שם בגמרא), וצ"ע.

 

[13] וכעין זה העירו ר' שמואל הכהן וינגרטן (סיני כרך סא, חוברות א-ו עמוד קסד), הרב רפאל קצנלבוגן ("כיבוש ארץ ישראל - מציב גבול אלמנה", כנס לתורה שבעל פה, לא, תש"ן, עמוד צו), הרב יואל מלכה שליט"א (ספר נתיבי הלכה סימן רכד סעיף טז הערה 29), ובספר ברכת שי על מסכת ברכות (נח, ב).

 

[14] ומה שכתבו כן בשם הב"י, ולא בשם השו"ע, משום שבב"י נזכרו הדברים במפורש, משא"כ בשו"ע שהדברים באו ברמיזה.

 

[15] עיין במה שכתבתי בענין זה בקובץ תורני 'בית הלל' ****.

 

[16] ונראה שזו כוונת העולת תמיד (הובאו דבריו לעיל) שכתב: "כגון בישוב בית שני - פירש לאפוקי אם רואה האידנא באיזה מקום שישראל מיושבים בתוקפם ובגבורתם דאינו מברך". ר"ל דאיכא נפקותא מדברי השו"ע לדידן, דאין לברך בזמן הזה. ועיין בשדי חמד (לעיל) שכתב: "ומ"מ לפעמים מביאים איזה דבר באגב מילי אחריני, או כדי ללמוד לדברים הנהוגים, והוא פשוט".

 

[17] כעין זה כתבו: הרב גורן זצ"ל (מחניים גליון קב עמוד 8), הרב יואל מלכה שליט"א (נתיבי הלכה סימן רכד הערה 29), הרב רפאל קצנלבוגן (לעיל הערה 13), ור' שמואל הכהן וינגרטן (לעיל הערה 13). ועיין בספר מנחת שמואל לר' שמואל מדולהינוב (ברכות נח, ב ד"ה הרואה).

 

[18]הסבר א: בית המקדש. הסבר ב: רש"י בא לבאר נוסח הברכה, שהוא מתאים לתקופה מגלות בבל ואילך, שמאז כנסת ישראל נקראת אלמנה. הסבר ג: רש"י בא ללמד שהברכה יכולה להאמר רק בארץ ישראל ובזמן שבית המקדש קיים.

 

[19] קושיה זו קשה גם לפי דברי הרב עמיחי שליט"א, שגם לפי דבריו יש לעיין מדוע פסק מרן השו"ע כרש"י, ולא ככל שאר הראשונים.

 

[20] כן משמע מהמהרש"א (ברכות נח, ב ד"ה והא דרואה) שכתב: "וכשנגאלו בבנין בית שני מקרי מציב גבול אלמנה דהיינו בנין בית המקדש", וכן כתב שם בהמשך: "כיון דבית המקדש חרב לא שייך ביה מציב גבול אלמנה" (אך עיין שם שכתב גם: "ולאפוקי בגלות השתא אין זה מקרי בית ישראל בישובן". אך מייד הוסיף: "כיון דבית המקדש חרב לא שייך ביה מציב גבול אלמנה"). וכן משמע קצת מכך שהב"י תולה זאת בדעת רש"י, ודברי רש"י נכתבו על המילים "מציב גבול אלמנה".

 

›››ראה את המאמר 'ברכת מציב גבול אלמנה/הרב יהודה עמיחי'