דיני קדימה בברכות בפירות שביעית

דיני קדימה בברכות בפירות שביעית

האם יש להקדים בברכות את פירות שביעית לפירות משבעת המינים שאינם גידולי שביעית?

הרב איתן קופיאצקי | אדר תשע"ה

א. דין הקדמת שבעת המינים לשאר פירות

נאמר במשנה (ברכות פ"ו מ"ד):

היו לפניו מינים הרבה ר' יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה מברך עליו וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה.

בגמרא (בבלי, ברכות מא ע"א) לא הוכרעה המחלוקת בין רבי יהודה לבין חכמים, אך בירושלמי (ברכות פ"ו ה"ד) מסקנת הסוגיה היא כרבי יהודה, וכך נאמר שם:

רבי יהושע בן לוי אמר מה פליגן ר' יודה ורבנן כשהיה בדעתו לאכול פת אבל אין בדעתו לאכול פת כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך.

ב'שלחן ערוך' (או"ח סי' ריא סעי' א-ב) נכתב:

היו לפניו מיני פירות הרבה, אם ברכותיהם שוות ויש ביניהם ממין שבעה, מקדים מין ז' אעפ"י שאינו חביב כמו המין האחר... ולהרמב"ם אם היה מין אחד חביב לו יותר, בין שברכותיהם שוות בין שאינם שוות בין שיש בהם ממין ז' בין שאין בהם ממין ז', מקדים החביב לו...

להלכה פסקו רוב הפוסקים כדעה הראשונה, שמין שבעה קודם, וכן נפסק ב'משנה ברורה'[1] על פי הכרעתם.

 

ב. הסיבה להקדמת פירות שבעת המינים – מעלתם

בספר דברים (ח, ו-י) אמר הכתוב:

ושמרת את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אתו. כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינת ותהמת יצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה... ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטבה אשר נתן לך.

הצל"ח (ברכות שם) מסביר שהתורה מנתה דווקא פירות אלו כדי להראות את שבחה של ארץ ישראל, ומכאן שיש להם מעלה מיוחדת על שאר פירות. אך השאלה היא מהו ייחודם של פירות אלו? ה'אבן עזרא' (דברים, שם) מסביר שיש לפירות שבעת המינים ערך תזונתי גבוה. והרב חיים דוד הלוי[2] מרחיב ואומר שה'תורה רצתה למנות במקרא זה, את עושרה התזונתי של ארץ ישראל'. הריקאנטי (שם) מסביר שהמעלה של שבעת המינים אינה מעלה גשמית, אלא שבפירות שבעת המינים באים לידי ביטוי מעלתה ושבחה הרוחניים של ארץ ישראל; וזו לשונו:

אין לומר שכוונת השבח היתה כפי הפשט לבדו, כי באחד מן המקומות שבחוצה לארץ שבעה מינים אלו לרוב מאד, אמנם נשתבחה בשבעה מינים רמז לשבעה ימי בראשית, והארץ הנזכרת כלולה מכולם, ועוד כי נכלל בחטה כוסמת, ובשעורה שבולת שועל ושיפון, הרי בין הכל עשרה, ועתה הבן השבח.

ובדרך זו פירש רבנו בחיי (שם):

ארץ חטה ושעורה. לפי שהארץ מכוונת כנגד העשירית, לכך נשתבחה בעשרה דברים, כי התבואה חמשה מינים, ולקח מהם השנים שהם עיקר, והניח שבולת שועל ושיפון וכוסמין שהן בכלל חטה ושעורה, הרי חמשה, וגפן ותאנה ורמון זית ודבש, הרי עשרה, וכן נשתבחה בארץ זבת חלב ודבש, כלומר הרצון המשפיע הרחמים והדין, כלשון: (בראשית לו, לט) בת מי זהב, והמשכיל יבין.

כך או כך, אנו רואים שהתורה שיבחה את ארץ ישראל על ידי שבעת המינים, ולכן גם בברכת הנהנין על הפירות, משבחים את ארץ ישראל בהקדמת הפירות שנשתבחה בהם לפירות אחרים. מהבנה זו עולה הסבר חדש במחלוקת רבי יהודה וחכמים. ניתן לומר שלכולי עלמא יש לברך על הפרי החביב לאדם. אלא שרבי יהודה סובר שעל האדם לחבב את פירות ארץ ישראל, מפני שהתורה עצמה מחבבת אותם מכל שאר פירות. מו"ר הגר"א נבנצל שליט"א ב'יצחק יקרא' (או"ח סי' ריא סעי' א) כותב תשובה לשאלה האם יש להקדים פירות ארץ ישראל לפירות שבעת המינים מחוץ לארץ. לדעתו, ייחודם של שבעת המינים הוא בכך שהם ראויים לביכורים, ומקיימים על ידם את המצוות התלויות בארץ:

...ואלו בשל א"י התקימו בפעל המצוות התלויות בארץ. וקצת סמך לדבר מהא דמברכינן ארפתא דערובא (ברכות דף לט עמוד ב), אלא דהתם הלא הכל משבעת המינים.

לכן הוא מסיק שיש להקדים את פירות הארץ לפירות משבעת המינים שגדלו בחו"ל, שכן באלו הראשונים קיימו בפועל את המצוות התלויות בארץ, 'והואיל ואתעביד ביה מצוה חדא, נעביד ביה מצוה אחריתי' (ברכות לט ע"ב).[3] לאור דברי הגר"א נבנצל ועל פי הבנתנו לעיל, נראה לפרש שרבי יהודה מסכים עם דין חכמים ש'חביב קודם'. אלא שדין קדימת חביב איננו קדימת מה שחביב בפועל אלא מה שראוי להיות חביב.

 

ג. מעלת פירות שביעית – קדושת הפירות

בפירות שביעית יש מעלה מיוחדת שהם קדושים בקדושה מיוחדת, קדושת שביעית; כפי שמובא בירושלמי (שביעית פ"ד ה"ז):

כתיב [ויקרא כה יב] כי יובל היא קודש תהיה לכם וגו' מה היא קודש אף תבואתה קודש. רבי יוסי בן חנינא מנשק לכיפתא דעכו עד כה היא ארעא דישראל ר"ז עבר ירדנא במנוי רבי חייא בר בא מתעגל בהדא אליסוס דטבריא ר"ח רבא מתקל כיפי רבי חנניא מתקל גושייא לקיים מה שנאמר [תהילים קב טו] כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו.

מרצף דברי הירושלמי ברור שקדושת פירות שביעית נובעת מקדושתה ומעלתה של ארץ ישראל. שאם לא כן, לא מובן מדוע הירושלמי עוסק דווקא כאן בקדושת ארץ ישראל.[4] על כן יש מקום לומר שיש להקדים פירות שביעית לפירות שבעת המינים משנה אחרת, מצד קדושתם של פירות השביעית. הרי הסיבה להקדמת הפירות משבעת המינים היא שהם מורים על שבחה של ארץ ישראל. לכן בדין הוא להקדים פירות שביעית, שקדושתם מורה בכל עוז על שבחה של ארץ ישראל ועל קדושתה. אמנם ייתכן שהמעלה של קדושת פירות שביעית אינה גוברת על מעלת חיבוב התורה את שבעת המינים. אלא שיש להוסיף עוד מעלה בפירות שביעית, כפי שיבואר לקמן.

 

ד. פירות שביעית – אכילתם מצווה

ישנה מעלה נוספת לפירות שביעית, על פי דברי הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות לרמב"ם (מצות עשה ג). בגין מעלה זו יש להקדים פירות שביעית לפירות שבעת המינים; וכך כתב הרמב"ן:

אמרה תורה (ויקרא כה,ו) בפרות שביעית: והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, ודרשו: לאכלה ולא לסחורה. וזה דבר-תורה הוא, כמו שאמרו בפרק בתרא דע"ז (סב ע"א): נמצא פורע חובו בפרות שביעית, והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה...

נחלקו האחרונים בהבנת דברי הרמב"ן בגדר מצווה זו של אכילת פירות שביעית. ה'מגילת אסתר' (לרמב"ן שם) וכן המהרי"ט אלגזי[5] וכן שו"ת 'הר צבי'[6] הבינו שעל פי הרמב"ן יש מצוות עשה לאכול פירות שביעית. לעומתם פוסקים אחרים מסבירים שגם לרמב"ן אין מצווה באכילת פירות שביעית, אלא יש איסור לסחור בהם ולהפסיד אותם.[7]

נוכל לומר שלדעת הסוברים שיש מצוות עשה באכילת פירות שביעית, בכל מקרה יש חובה להקדים פירות שביעית לשבעת המינים, מדין 'מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה'. וכן נאמר במכילתא (בא פרשה ט):

ושמרתם את המצות: ר' יאשיה אומר אל תקרא כן אלא ושמרתם את המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצה כך אין מחמיצין את המצוה אלא אם באה מצוה לידך עשה אותה מיד.

וה'נשמת אדם' [8] כותב שדין זה הינו חיוב מדאורייתא. בשו"ת 'לב אברהם' (סי' ל) נידונה השאלה האם יש להקדים פרי שמברך עליו 'שהחיינו' לפירות שבעת המינים. בסוף תשובתו כתב הרב כך:

יש להוסיף בסברא ולומר דהא דצריך להקדים מין שבעה למה שחביב עליו, היינו מטעם שהשבעה מינים הם חביבים מצד התורה וזה קדום למה שחביב מצד האדם, אבל כאן שגם חביביות הפרי החדש הוא מצד המצוה שיש עליה ב' ברכות, שוב הדרינן למעלת חביב, ויש להקדים הפרי החדש כנ"ל.

לאור סברה זו נראה שגם למאן דאמר שאין מצוות עשה באכילת הפירות, יש להקדים פירות שביעית לפירות שבעת המינים. זאת מפני שתי מעלות שבפירות שביעית: הראשונה – קדושתם, והשנייה – שיש באכילתם משום 'לאו הבא מכלל לעשה'. שתי מעלות אלו מצטרפות, ומביאות לחביבות מיוחדת בפירות הללו, ועל כן יש להקדימם לפירות שבעת המינים.

שלחנו את מאמרנו לפוסקי דורנו. מו"ר הגר"א וייס שליט"א כתב שעם כל האמור לעיל, בכל זאת אין להקדים פירות שביעית לשבעת המינים; וזו לשונו:

וכפי הנראה אין דין קדימה אלא מצד חשיבותה של עצם מין הפרי, אך לא מצינו דין קדימה משום  קדושת הפרי וסגולתה הרוחנית... לפי פשוטן של דברים חשיבותן של שבעת המינים משום שנשתבחה בהן ארץ ישראל... ומה שדן מצד מצוות אכילת פירות שביעית. כבר הארכתי במקום אחר לבאר עיקר כהבנת החזון איש דאין כוונת הרמב"ן דיש מצוות עשה באכילתן, אך מ"מ נראה דוודאי יש בהן קדושה מסוימת והן קדושים לאכילה אך מ"מ אין בקדושה זו לתת דין קדימה כמבואר. וכיון שאין מצווה גמורה באכילתן אין זה שייך לכל הסוגיא דאין מעבירים על המצוות... סוף דבר, דברים רבים יש התלויים בהרגשות דקות וטהרת הלב שהנוהג בהן יש בהנהגתו ממעלות העבודה והטהרה, אך אין בהם גדר מסויים בהלכה. וכן בדבר הזה, המקדים פירות שביעית לפירות שאין בהן קדושת שביעית) שאין בהן גדרי קדימה בגדרי ההלכה) משום חיבתן של פירות שביעית יש בהנהגתו חיבוב מצווה ותוספת טהרה, אך להלכה נראה דאין בזה דין קדימה.

ואמנם מו"ר הגר"א נבנצל שליט"א כתב ש'אכן נלענ"ד דיש להקדים פירות שביעית לשאר פירות'. מו"ר הגר"י אריאל שליט"א כתב במענה לדברי: 'יש מקום לסברתו... אך ראיה מפורשת אין... עכ"פ העושה כן אין מזניחין אותו'.



[1].     משנה ברורה, שער הציון סי' ריא ס"ק ח.

[2].     שולחן ערוך מקור חיים, ח"ב פרק פט.

[3].     בספר תשובות והנהגות, ח"א סי' קפח, נכתב שלא כדברי הגר"א נבנצל: 'בברכות הנהנין שתלוי מדינא גם כן בחביב עליו אכילתו, לא מקדימין שבח הארץ לחביב, ומקדימין בשבעה מינים כפי שמקדים בפסוק, אבל לא מצינו שחייב להקדים של ארץ ישראל כשחביב לו יותר של חו"ל. ולכן נראה שמקדים של חו"ל אם חביבים לו וטעימים יותר ואינו צריך לברך ולהקדים פירות ארץ ישראל דוקא וכו''. מדברי הרב שטנבוך שליט"א עולה שיש מעלה לפירות ארץ ישראל אך אין המעלה הזאת חשובה ממעלת חביבות פרטית של טעם הפירות על האדם. אמנם אפשר להשיב שאכן לא מצינו שחייב להקדים פירות ארץ ישראל כשחביבים לו יותר פירות חוץ לארץ, אבל כן מצינו שחביבות המצוות על ישראל 'והואיל ואתעביד ביה מצוה חדא, נעביד ביה מצוה אחריתי' וחביבות זו חביבה לאדם יותר מטעם הפרי.

[4].     העיר לי ידידי הרב יהודה ראק שליט"א, שאולי ניתן להביא עוד חיזוק לדברים אלו מהרמב"ם, הל' שמטו"י פ"ד הכ"ה, שלעניין הדין ששביעית נוהגת רק בארץ - לא הסתפק בדין הכללי של מצוות התלויות בארץ אלא הביא 'גזרת הכתוב' מיוחדת. כלומר זיקת שביעית לא"י היא מיוחדת, ולא רק משום שתלויה בארץ.

 

[5].     מהרי"ט אלגזי, הלכות חלה סי' ב אות יד.

[6].     שו"ת הר צבי, או"ח ח"ב סי' סח.

[7].     חזון איש, שביעית סי' יד ס"ק י; שו"ת שרידי אש, ח"ב סי' צ; בשו"ת שבט הלוי, ח"ד סי' רלב; וכן מסביר גם הרב בלוך, תחומין חלק כח עמ' 331; לדעת הרב קוק זצ"ל, שבת הארץ, קונ"א סי' כא.

[8].     נשמת אדם, בחיי אדם ח"א כלל יג.