קריאת התורה ושניים מקרא ליוצאים לחוץ לארץ

קריאת התורה ושניים מקרא ליוצאים לחוץ לארץ

איך לנהוג במקרה של כפילות בקריאת התורה בשבת במקרה של טיסה לחו"ל? ומה יהיה הדין במקרה כזה בנוגע לקריאת שניים מקרא ואחד תרגום?

הרב יהודה הלוי עמיחי |

שאלה:

קבוצה שנסעה לחו"ל לאחר שבת שקראו בא"י פרשת אמור ובחו"ל קראו קדושים, ובשבת הבאה שבארץ ישראל יקראו בהר ובחו"ל אמור, יהיו בחו"ל, האם ישמעו קריאת התורה בפרשת אמור כמנהג חו"ל או שיעשו מניין בפנ"ע ויקראו בו פרשת בהר כמנהג ארץ ישראל. כמו כן נשאלה השאלה מה דין שניים מקרא ואחת תרגום האם יגידו של פרשת בהר או אמור. בני הקבוצה ישהו רק שבת אחת בחו"ל ויחזרו אי"ה לארץ.

תשובה:

  1. קריאת התורה

תחילה יש לדון לעניין קריאת התורה בשבת שיהיו בחו"ל.  הגמ' (ב"ק פב ע"א) אומרת שמשרע"ה התקין לישראל שיהיו קוראין בתורה בימים: ב, ה, ושבת כדי שלא יעברו עליהם ג' ימים בלא תורה. כפי שנפסק ברמב"ם (הל' תפילה פי"ב ה"א) ברור שלא הייתה קביעה מה יקראו בכל פעם, וכפי שהגמ' (מגילה כט ע"ב) אומרת שבארץ ישראל סיימו את התורה פעם בג' שנים ובבבל פעם בשנה, כך שהיו קריאות שונות בין ארץ ישראל ובבל. היסוד הוא התקנה לקרוא בתורה בכל ג' ימים, אמנם לאחר מכן סדרו את הפרשיות האם לסיים פעם בג' שנים או כל שנה. הפרשיות היו מסודרות כמבואר בגמ' (מגילה כט ע"ב) בתיאור קריאת שקלים שהיה משלים מאתה תצוה עד כי תשא ומשמע שהיו פרשיות מסודרות. אבל נראה ברור שאם אדם שמע קריאת התורה יצא ידי חובת התקנה של קריאת התורה. הסדר הוא על אנשי המקום (בבל או ארץ ישראל) אבל עצם שמיעת קריאת התורה יוצא בכך ידי חובה. יסוד זה כתב החת"ס (או"ח סי' קסט סוד"ה הראשון) וז"ל:

שאם קראו מנין הקרואים ולא גמרו חובת היום שהוא הסדרא, דבזה בודאי לא יחזור ויקרא שאין חלוק הסדרות מעיקור הדין, אעפ"י שמבואר מלשון הש"ס לקמן דכבר הי' חלוק הסדרות נוהג גם בימיהם, מ"מ מבואר שם כ"ט ע"ב דאינו לעכב, שאמר שם דבני מערבא מסקו לאורייתא בתלת שני,

לפי החת"ס אם לא קראו את כל הפרשה בשבת אלא קראו ז' קרואים בחלק מהפרשה א"כ יצאו ידי חובה, מכאן שאין הפרשה לעיכובא אלא שיקראו ז' קרואים בתורה בשבת, (אמנם יצטרכו באותו בית כנסת להשלים את הפרשיות מדין השלמת הסדר). ועיין בעקרי הד"ט (או"ח סי' ו אות י) שקהל מסויים טעו וקרו מטות מסעי כאשר הפרשיות נפרדות, למרות שד' קרואים לא קראו בפרשה של השבוע (אלא בפרשה של שבוע הבא) יצאו יד"ח מכיוון שקראו ז' קרואים בתורה. ועיין בשו"ת בצל החכמה (סי' ג אות ט) שהוכיח שאין קבע לפרשיות ואם קרא בפרשה אחרת יצא ידי חובה, והביא שם דברי ערוך השלחן (סי 'קלה אות ה) שפסק שבית כנסת שטעו וקראו בפרשה אחרת בשבת עליהם לחזור ולקרוא, כל זה הוא מדין השלמת הפרשיות ועל כן כל זמן שהצבור בבית הכנסת עדיף שיחזרו ויקראו את הפרשה שהיא כתקנה, אבל גם הוא מודה שאין קבע לפרשיות לעכובא. נראה שבנידון דידן הקריאה לבני חו"ל היא כדין (פרשת אמור) א"כ גם הצבור הארץ ישראלי (ששם קוראים בהר) ג"כ יוצא ידי חובת קריאה בתורה בפרשת אמור, ואיננו צריך לעשות לו מניין בפני עצמו, כיוון שאין עושים אגודות אגודות, ובייחוד שהם יוצאים ידי תקנת קריאת התורה בקריאת בני חו"ל.

   2. שניים מקרא ואחת תרגום

לגבי שמו"ת הגמ' (ברכות ח ע"א) אומרת שלעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור. נראה שכיוון שמדובר בקבוצה שיצאה לשבוע והם בני א"י, ועל כן הצבור שלהם הוא הצבור של ארץ ישראל, ועל כן נראה שיקראו שמו"ת כבני ארץ ישראל ובייחוד שבשבוע זה כבר אמרו את שמו"ת של אמור, ועל כן ברור שאין צורך לחזור ולקרוא שמו"ת של פרשה שכבר קראו שמו"ת (עיין פסקי תשובוה סי' רפה אות ב בשם קצות השלחן סי' עב ס"ק ז). ונראה שעדיף שישלימו את השמו"ת של פרשת בהר, מכיוון שכשיגעו לארץ כבר יקראו בחוקותי ויצטרכו להשלים גם בהר וגם בחוקותי, ועל כן עדיף שישלימו פרשת בהר בחו"ל למרות שבקריאת התורה ישמעו בחו"ל פרשת אמור, אבל שמו"ת יאמרו בהר, כדי להשלים פרשיותיו, אמנם זה עם הצבור של ארץ ישראל ולא צבור של חו"ל, אבל מכיוון שכבר אמרו פרשת אמור נראה פשוט שיאמרו שמו"ת של בהר למרות שלא ישמעו קריאת התורה אלא אמור. כנלע"ד למרות שבצל החכמה (ח"א סי' ט) כתב שישלים עם הצבור של חו"ל, אבל קשה לומר שיאמרו פעמים שמו"ת של אמור ואילו בהר לא יאמרו כלל, על כן נראה שבנדון דידן הכל יסכימו ששמו"ת יאמרו עם בני ארץ ישראל.

בברכת התורה והארץ