קטף

קטף
קטף

צמח האפרסמון (Commiphora gileadensis)

קְטָף

הקְטָף נזכר במשנה בין צמחי הבושם. הרמב"ם מבאר שהוא "עץ ה'בלסאן' בלא ספק".[1]

למעשה, הרמב"ם התכוון כאן לשרף שמופק ממנו, והוא פסק כדעת רבי שמעון במשנה, שהקטף אינו חייב בקדושת שביעית.[2] ה"בַּלַסַאן" (بلسان) מזוהה עם הצמח אפרסמון (Commiphora gileadensis). צמח בושם ורפואה יקר ערך שגדל בתקופת המשנה והתלמוד בנאות המדבר שבעין גדי וביריחו, ובימי הביניים גדל במצרים.[3]

לעץ ה"קטף" ולבושם שמופק ממנו שמות רבים.[4] על פי המסורת זהו ה"נָטָף" (שמות ל, לד) וה"צֳרִי" שהוקטר בבית המקדש, ובלשונו של הרמב"ם: "נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי".[5] למעשה, הרמב"ם סבור שהכוונה לעצה הריחנית של הצמח ("עוּדּ אלְבַּלַסַאן"), שנזכרת במקורות היוונים בשם "בלסם העץ" (Xylobalsamum).[6] בחיבורו על סמי המוות הרמב"ם כותב שעצת האפרסמון והשמן שמופק ממנו יעילים נגד הרעלות, והוא גם מעיר שלמרות יוקרו של הסממן, בימיו במצרים היה קל להשיגו.[7]

מן הצמח מופק שרף נוזלי ריחני ונדיף שנמהל לעתים בשמן נושא, "שֶׁמֶן אֲפַרְסְמוֹן", והשתמשו בו לרפואה.[8] בשמן האפרסמון נמשחו מלכי ישראל,[9] וברכתו "בורא שמן ערב".[10]



[1].פהמ"ש שביעית ז, ו.

[2].הלכות שמיטה ויובל ז, יט. ראו בהרחבה: ז' עמר, "אפרסמון והלכותיו", תחומין, כח (תשס"ח), עמ' 372-368.

[3].על האפרסמון ראו בהרחבה: עמר, קטורת, עמ' 71-58; ז' עמר וד' אילוז, "האפרסמון בארץ ישראל", מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, דברי הכנס האחד עשרה, ה, תש"ע, עמ' 73-61; ז' עמר, "האפרסמון נזכר במשנה אינו השעם שוז)מר וד' אילוז, יופיתיה, ירושלים תשנכן לעדכן בתון הענייניםמעין גדי וסיפורה של מצדה", מחקרי יהודה ושומרון, כא (תשע"ב), עמ' 234-227.

[4].למשל, תרגום אונקלוס לבראשית לז, כה; שם מג, יא. בתלמוד מובא: "תני רבן שמעון בן גמליאל אומר: הצרי אינו אלא שרף [הנוטף] מעצי הקטף" (בבלי, כריתות ו, ע"א; ירושלמי, יומא ד ה, מא ע"ד).

[5].הלכות כלי המקדש ב, ד.

[6].פהמ"ש כרתות א, א; הלכות כלי המקדש ב, ד. ראו ז' עמר, "עץ האפרסמון שבקטורת", תחומין, יז (תשנ"ז), עמ' 479-473.

[7].רמב"ם, סמים, עמ' 20; שם, עמ' 22. על שימושיו הרפואיים ראו: ז' עמר וד' אילוז, "האפרסמון מיריחו ועין גדי ושימושיו הרפואיים", אריאל, 202-200 (תשע"ג), עמ' 186-179.

[8].הלכות שבת כב, יא.

[9].הלכות מלכים א, י.

[10].הלכות ברכות ט, ג.