צנון צנונות

צנון צנונות
צנון צנונות

צנון הגנה

צְּנוֹן, צְנוֹנוֹת

הצְנוֹן שבמשנה הוא אלפֻגְּ'ל (فجل),[1] צְנוֹן הַגִּנָּה (Raphanus sativus). צמח ממשפחת המצליבים, בעל שורש מעובה שנאכל חי ומבושל. מזרעיו הפיקו שמן למאור.

זרעי הצנון אינם מאכל אדם, ולפיכך אינם חייבים במעשרות.[2] כשאר מיני הירקות גודל הצנון בהיקף מצומצם בערוגות קטנות.[3] הצנון והלפת (Brassica rapa) אינם כלאיים זה בזה, מפני שהפקעת שלהם דומה, אך למרות הדמיון בין צורת העלים והפקעת של הצנון והנפוס (Brassica napus) – הם כלאיים זה בזה משום שטעמם שונה.[4]

לעתים הצנון נאכל כשהוא כבוש או טבול במלח.[5] מבחינה בריאותית מנה הרמב"ם את הצנון בין המאכלים ה"רעים", שאין ראוי לאדם לאוכלם הרבה אלא מעט, ובימות החורף בלבד.[6]



[1].פהמ"ש כלאים א, ה; א, ט; מעשרות ה, ח; שבת ב, ב; עקצים א, ב.

[2].פהמ"ש כלאים ב, ב; הלכות שמיטה ויובל ח, יג.

[3].הלכות כלאים א, ט.

[4].הלכות כלאים ג, ו.

[5].הלכות שבת כב, י.

[6].הלכות דעות ד, ט.