נקליבס

נקליבס

נַקְלִיבֵס

ה"נקליבס" נזכר בין הדברים שאסור למכור לגויים משום שהיו מקריבים אותם לעבודה זרה. הרמב"ם מבאר באופן כללי: "ממיני העשבים חשוב גם הוא",[1] שכן עובדי עבודה זרה נהגו להקריב דברים נדירים.[2] הרמב"ם אפוא אינו מזהה את הנקלבס בתור מין תמר משובח,[3] ואפשר משום שלדבריו פרי כזה נכלל ב"דקל טַב", שנזכר במשנה זו.



[1].פהמ"ש עבודה זרה א, ה.

[2].מורה הנבוכים, ג, מו. השוו תנחום ירושלמי, ערך נקלבס: "מין עשב נדיר יקר ערך, שהיו מקיימים בו את פולחנם בחגיהם".

[3].מקובל לזהות כיום את הנקלבס שבמשנה עם זן תמרים שנקרא "ניקולאס", זן שהיה מפורסם בגודלו; ראו עמר, גידולי ארץ, עמ' 184-183. לדעת כמה חוקרים, גם שאר המונחים שנזכרים במשנה - דקל-טב וחצב (חצד) - הם תעתיקים בעברית של שמות יווניים של זני תמרים מסוימים; ראו י' פליקס, עצי פרי למיניהם, ירושלים תשנ"ד, עמ' 116.