זיהוי הצמחים

חזור למפתח הערכים

אסטס

אסטס

ניל הצבעים

אֶסְטֵּס

האֶסְטֵּס נזכר במשנה כמה פעמים בתור צמח שהשתמשו בו לצביעה, ובכל אזכוריו זיהה אותו הרמב"ם עם "אלנילג'" (بيلج).[1] צמח זה נכלל ב"ממין הצובעים", מין שחייב בדיני שביעית. הרמב"ם מסביר ש"ספיחי אסטיס" הם "אלנילג ונקרא כן לפי שנקצץ וצומח שוב ונמצא שהוא לעולם ספיח".[2]

לפעמים באותו שדה גידלו לסירוגין גם את אסטס הצבעים וגם תבואה, וכך צמחו מאליהם ספיחים שהחקלאי לא היה מעוניין בהם באותו זמן.[3] האסטס הוא צמח תרבות שאינו ראוי לאכילה, ולכן אינו חייב בפאה ובמעשרות, שלא כשאר סממני הצביעה.[4]

ידועים שני צמחים שנקראים בערבית "נילג'": אִיסָטִיס הַצַּבָּעִים (Isatis tinctoria) ונִיל הַצַּבָּעִים (Indigofera tinctoria). מן העלים של שני הצמחים האלה הפיקו בעת העתיקה צבע כחול כהה (שהרכבו זהה מבחינה כימית), והשתמשו בו בעיקר לצביעת אריגים. הצמח הראשון הוא צמח חד-שנתי שהיה נפוץ בימי חז"ל, והצמח השני הוא שיח רב-שנתי שהיה שכיח יותר בימי הביניים, ונראה שבדרך כלל הרמב"ם מתכוון אליו.[5]

האיסטיס מזוהה עם הקלא אילן,[6] זיוף ה"תכלת" מחלזון-הדג, והבאתו בתיאור גוון התכלת ב"משנה תורה" אינה מקרית.[7] הרמב"ם מתאר כמה פעמים את הגוון שמתקבל ממנו כגוון שנוטה לשחרות.[8] הוא גם מזכיר שיטת צביעה כפולה של סממן צהוב וסממן כחול, שיטה שאפשרה להפיק גוון ירוק: "שנתן אסטיס לתוך מי כרכום שנעשה הכל ירוק".[9]



[1].פהמ"ש כלאים ב, ה; שביעית ז, א; שבת ט, ה; מגילה ד, ז; מכות א, ה. בטיוטה לפהמ"ש שבת ט, ה (הופקינס, עמ' 61-60) גרס תחילה "בקם", כלומר, עץ ה'ברזיל' (Caesalpinia=Brazil
wood).

[2].פהמ"ש שביעית ז, א.

[3].פהמ"ש כלאים ב, ה.

[4].פהמ"ש פאה א, ד; מעשרות א, א.

[5].רמב"ם, ביאור, מס' 249. הצמח שנזכר בהלכות שמיטה ז, יג - "אינו מתקיים בארץ" - מתאים לאיסטיס הצבעים, שכן הוא צמח חד-שנתי, וברור שהרמב"ם הביא את הדוגמא ישירות מן המשנה, שביעית ז, א.

[6].בבלי, מנחות מא ע"ב; בבא מציעא סא ע"ב. הזיהוי מקובל על פי מסורת הגאונים, פרשנים וחוקרים רבים; ראו למשל: L. Ginzberg, Geonica, New York 1909, II, p. 333; הערוך, ערך קלא אילן. והשוו לדברי הרדב"ז, ח"ב, תשובה תרפה.

[7].הלכות ציצית ב, א.

[8].מורה הנבוכים, א, עג; רמב"ם, ביאור, מס' 126. ולהרחבה ראו מאמריי: "גוון התכלת על פי הרמב"ם", המעין, נב/2 (טבת תשע"ב), עמ' 87-77; "צביעת תכלת על פי הרמב"ם ושימוש בסממני צביעה טבעיים", המעין, נג/ד (תמוז תשנ"ג), עמ' 53-35 (בשיתוף עם ד' אילוז).

[9].הלכות שבת ט, יד.